גזר דין בתיק ת"פ 9928-08

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום המייחס לו, שבתקופה נשוא כתב האישום מנובמבר 2006 עד יוני 2008 לא הגיש עשר דוחות תקופתיים, וכי הוציא חשבוניות מס על סך כולל של 3,213,662 ש"ח ל- 6 חברות שפורטו בכתב האישום, אך נמנע מהעברת סכום מס הערך המוסף לשלטונות המס כפי שהתחייב בנסיבות אלה, בסכום שהגיע כדי 431,271 ש"ח.

2.         עמדת התביעה למאסר בפועל, כשברקע חומרת העבירות, התקופה בה התמשכו והיקף המס אותו הפסידה המדינה בעטיים של מעשי הנאשם. 

3.         אין חולקין שלזכות הנאשם הודאתו שחסכה מזמנו של בית המשפט, והעובדה שאין לחובתו עבר פלילי קודם מכל סוג שהוא, בין במישור הפיסקאלי (כבפרשתנו) ובין מכל סוג אחר.

4.         כלעומת זאת יש חולקין בדבר הנסיבות שהביאו את הנאשם לפי התהום. לדברי בא כוחו הנכבד (שהחלפתו אושרה בנסיבות חריגות ובשים לב להחלטות בית המשפט בעניין), האבן התיכונה לפרשה מבחינת הנאשם, באי יושרו של רואה החשבון שלו, אחד, מוחמד בדרי, שהפקיד בחשבונו שיקים פתוחים שקיבל מהנאשם לצורך תשלום המס ולאחר זמן אף נמלט מהארץ. דא עקא, טענות כאמור מחוייבות בהוכחה. אין הדעת נותנת שייחס בית המשפט משקל לטענות כה משמעותיות וזאת, כשמקורן אך בפי סנגור, אמנם נכבד מאוד, אך אין לצידן ראיות כלשהן מעבר לכך. בהמשך נמצא להעיר שתי הערות נוספות.

א.         ראשית, שטענות כאמור הינן כה מהותיות עד כי מקומן בשלב מוקדם ולא רק בטיעונים לעונש, שהרי אם התנהל הנאשם באמצעות רואה חשבון וזה האחרון רימה אותו, הרי על הפרק טענות שבמצבי קיצון עשויות היו אף להשפיע על גופה של הכרעת הדין.

ב.         ואולם, יוער, שהטענה כשלעצמה יש לפקפק בה מעט. ראשית, כשעל הפרק עבירה כה חמורה של רואה חשבון שמרמה את מרשו, טבעי היה שיראה בית המשפט התנהלות תואמת מצד "הקרבן", והרי לא הובא לידיעתנו שסבר כלל הנאשם להתלונן כלפי אותו רואה חשבון סורר;  ושנית, עומדת לחובת הנאשם התקופה הממושכת בה בוצעו העבירות, ואשר בה, לטענתו, רימה אותו רואה החשבון. ניחא, עבירה במועד מוגדר כקצר "נקודתי", ניתן היה לקבל. ואולם התרחשו העבירות במשך כשנתים וחצי. קשה עד מאוד להניח שבמשך כשנתיים וחצי רימה רואה החשבון את הנאשם, וזה האחרון לא ידע. ניחא, בחלוף חודשיים שלשה, אולי מעט יותר, לו בדק הנאשם כראוי את כל שחובה היה עליו לבדוק, כנישום וכאזרח, כבר היה מגלה את קלונו של אותו רואה חשבון ומסיק את המסקנות הנדרשות. "במקרה הטוב" מבחינת הנאשם התאמץ הוא עד מאוד לעצום את עיניו, וכידוע, עצימת עיניים, גם היא מהווה סוג של יסוד נפשי המחייב הרשעה: עיניים עצומות לרווחה.

            סוף דבר - טענות הנאשם בכיוון זה, דינן לדחייה.

5.         ער בית המשפט לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה ואולם עיון בתיק מעלה שרובה המכריע נבע אך מטעמים הקשורים בנאשם: בקשות דחייה, מקרים חוזרים ונשנים בהם לא התייצב ועל בית המשפט היה להורות על הבאתו, תחלופה חוזרת ונשנית של עורכי דין, בתחילה סנגור ציבורי נכבד, בהמשך סנגור ציבורי אחר, ועתה זכינו לסנגור נכבד מאוד שהוא לפחות השלישי בתיק זה - לאמור, אין לנאשם להלין על התמשכות ההליכים אלא על עצמו.  ער בית המשפט גם לנסיבותיו האישיות של הנאשם, חד הורי, אב לבן קטן, וליבי אליו. ועם כל זאת, נפסק פעמים לאין מספר שאין בנסיבות אישיות, אפילו משמעותיות הן, כדי להוות חסינות מקום שמחויב בית המשפט מהטלת עונש הולם על נאשם (ראה ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח (3) 721 וכן רע"פ 3641/06 צ'צ'קס נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו).  היה על הנאשם לחשוב על משמעות מעשיו קודם שניגש לביצועם.

6.         הגם שאין לחובת הנאשם עבר פלילי והודה הוא במעשיו, בשים לב לפסיקת בית המשפט העליון  ולהיקף העבירה, הן מבחינת הסכומים והן מבחינת אורך התקופה, ממאסר בפועל, לצערי כי רב, אין כל מנוס.

בית-משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמרקם החברתי, ונוכח פגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ולפעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האמון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס - פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מירמה מתוחכמים, קשים לאיתור. כבר נאמר לא אחת בפסיקתו של בית-משפט זה כי על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בעבריינות הכלכלית לפרט ולציבור כאחד, ואת יסוד ההרתעה הנדרש ביחס לביצועה" (רע"פ 512/04 אבו עבייד נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו).

ולכל היותר, אמנע ממיצוי הדין עם הנאשם, אורה על תקופת מאסר שתיתן ביטוי גם לשיקולים שלקולא, וכאלמנט מאזן אגזור עליו גם קנס הולם. זאת, תוך שאציין שראוי הדבר, בין היתר, גם בשים לב לטיבה הכלכלי של  העבירה.

7.         סוף דבר, גוזר אני כדלקמן:

מאסר - מאסר בפועל לתקופה של  8 חודשים. הנאשם יתייצב לריצוי עונשו ביום 2.1.2013.

קנס - קנס בסך 10,000 ש"ח או מאסר למשך 100 ימים תחתיו; הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. התשלום הראשון ישולם עד יום 1.1.2013 ויתר התשלומים מידי 30 יום לאחר מכן. פיגור בתשלום אחד מן השיעורים שנקבעו לעיל, יעמיד לפירעון מיידי את יתרת הקנס שטרם שולמה ויחייב את הנאשם בתשלום תוספת פיגורים כחוק. אם הופקדו על ידי הנאשם כספים בעקבות צווי הבאה שהוציא בית המשפט, ייחשבו כספים אלה על חשבון הקנס; היתרה תוחזר לנאשם.

התחייבות - הנאשם יחתום על התחייבות על סך 50,000 ש"ח, להימנע מלעבור במשך שנתיים מהיום על עבירות לפיהן הורשע. היה והנאשם לא יחתום על התחייבות כאמור - ייאסר בגין כך למשך 60 יום. היה והנאשם יחוייב לממש את ההתחייבות ולא יעשה כן, ייאסר בגין כך ל - 90 יום.

מאסר על תנאי - מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים. הנאשם ישא בעונש זה אם בתקופה של שנתיים מיום שחרורו יעבור עבירה נוספת לפי חוק מס ערך מוסף.

זכות ערעור על פסק הדין תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום,  1 בנובמבר 2012 , במעמד הצדדים.

ב"כ הנאשם : מבקש עיכוב ביצוע, לבדוק אפשרות ערעור.